כל מה שחם בענף ! אמין, מקצועי ומקיף יותר.
כל יום שני, מדי שבוע
ניוזלטרים נוספים מהענף :
28/09/2017
ניסויים בקד"מ בבני אדם
המדור סוקר מגמות, פרוייקטים ורעיונות מקוריים בתחומי הקד"מ, האירועים והשיווק בחו"ל.
חפש בכתבות:

מאמר אורח: תשוקת השף

מאת: יוני סער /
11.08.2011
/ 11:08

תשוקת השף

 

מבט מעמיק על "מאסטר שף", מעבר להיותה תוכנית משעשעת וערוכה היטב, מגלה ישראל מבשלת. כזו שהתחביב הכי "קול" בעיר, אחרי כמובן לרכב על אופניים, הוא לבשל לחברים ולמשפחה ולקבל מחמאות על יצירתיות ואיכות האירוח, להיות "שף".

 

המועמדים בפרקי הסינון, ששודרו השבוע, כללו את כל קצוות העם. עשירים ועניים, בוגרי מצוקה ובוגרי רפואה, אינטלקטואלים ומורות. תרגום אמיתי לחלוטין למציאות ה-"כולם". זה לא עניין של גיל ואפילו לא של מוצא או מקצוע. ואני, שחשבתי לתומי, שאני יודע לבשל ואפילו נהנה לעשות זאת פעם בשבוע, ישבתי בקצה הספה, קצת מבויש מול פרצי הקריאטיביות שעלו מהמתמודדים שגלגלו חציל ומילאו אותו ועשו רולדות קשורות משינקן ממולא, שלא לדבר על כמות הרטבים לפילה דג, העשויים מעשרות סוגי ירקות מבושלים עם מעט מאוד תבלינים.

 

עם ישראל כנראה אוהב לבשל בבית. זה לא ממש עומד בהלימה למצב המסעדות ביום שישי בערב או למחאה בשדרה אבל הלכה למעשה מיליונים עומדים וטורחים סביב המטבח עם המון אגו ורצון לקבל מחמאות. כאשר צרכן עושה משהו באהבה, קל נורא להתחבר אליו. קל לקחת אותו מהמקום הזה ולהפוך אותו מעריץ מושבע של מותגים וחברות.

 

בסיבוב בסופרמרקט למחרת הצפייה לא הצלחתי למצוא הרבה ביטוי לצורך הישראלי הזה. הניצול שעושים היצרנים לאותו פרץ יצירה הוא קטן מאוד. במקום לקחת את הרעיון הזה קדימה ולמלא את האריזות בהצעות הגשה, בתמונות מחרמנות של מנות מתוחכמות ובחוברות מתכונים מתוחכמות, שלא לדבר על קורסים ובתי ספר לבישול של מותגים מובילים, מצאתי חוסר התייחסות מוחלט לתשוקת הבישול.

 

המון צרכים ראיתי על המדפים: נוחות, מהירות, רזון ואפילו צרכים משפחתיים של בישול עצמי לילדים. אבל את הכיוון לישראלי המבשל לא ראיתי על המדפים והאריזות. האם אנו מפספסים משהו? האם הניסיון שלנו לכוון למרכז הקבוצה ולהתעלם מהשוליים הכול כך גדולים לא מחמיץ הזדמנות להתחבר ללב של הצרכנים?

 

 

לקינוח: מקופלת

לא מדובר כאן בצרכני פרימיום. חלקם הגדול של מועמדי "מאסטר שף" באים משכבות בינוניות לחלוטין שלא מחפשות מוצרים יוקרתיים. להפך, הם לוקחים את הפשוט והבסיסי והופכים אותו למעדן כביכול עם הרבה מחשבה וחומרים בסיסיים, על בסיס מתכונים וספרים של שפים ידועים. בשביל שמוצר כלשהו יהפוך רכיב מרכזי בבישול, הוא לא חייב להיות יקר או יוקרתי, הוא רק צריך להיות מרכיב שסביבו ניתן לרקוח חלומות גסטרונומיים שייתנו לצרכן תחושה של שף.

 

כתבתי כאן בשבוע שעבר על מגמת הערך. צרכנים מחפשים ערך במוצר שלהם. אבל ערך לא חייב להיות רק מחיר. ערך יכול להיות גם מילוי צורך אמיתי, רגשי או טכני, הקיים בחיים של הצרכנים שלנו תוך שאנו מכוונים את התקשורת השיווקית, הסיבה לקנייה, אל אזור חם בלבו של הצרכן, כזה שיפעיל אותו. לבשל כמו שפים הוא צורך אמיתי, מסתבר, בחיי הצרכנים.

 

ויותר מזה, כל הזמן אנו מתלבטים כיצד להגביר צריכה. אולי הגברת הצריכה האמיתית היא הגברת השימושים והכוונת הצרכנים לעבר שימושים פחות קונבנציונאליים. כך למשל יכולה "מקופלת" להיות לא רק ממתק אלא רכיב מרכזי בהכנת קינוחים.  כמוה, גם גבינה לבנה שהופכת לעוגת שף או ביסקוויטים שהפכו ב"מאסטר שף" האחרון לבסיס ייחודי להגשת פילה דג.

 

הגברת צריכה באמצעות יצירת שימושים חדשים למוצר או באמצעות "תשוקת השף" היא משימה מעניינת לאנשי השיווק. והיצירתיות המתגלה ב"מאסטר שף" נותנת כיוון לתעשיית המזון שכבר לא יודעת איך למכור יותר.

 

 

הכותב הינו הבעלים של קבוצת פרומרקט. מתוך הבלוג של יוני סער.

 

*רוצים לכתוב לנו גם? מוזמנים לפנות ישירות במייל.

תגובות
אין תגובות למאמר