כל מה שחם בענף ! אמין, מקצועי ומקיף יותר.
כל יום שני, מדי שבוע
ניוזלטרים נוספים מהענף :
28/09/2017
ניסויים בקד"מ בבני אדם
המדור סוקר מגמות, פרוייקטים ורעיונות מקוריים בתחומי הקד"מ, האירועים והשיווק בחו"ל.
חפש בכתבות:

פוסט פרודקשן (המדור): מותק, אנחנו צריכים לדבר

מאת: יונתן פרנקל /
10.03.2011
/ 9:30

בואו השתתפו איתי במשחק מחשבתי קצר: דמיינו שאתם שומעים את המשפט "אנחנו צריכים לדבר".  מי לדעתכם משתמש במשפט הזה יותר -  גברים כשהם רוצים לומר משהו לנשים שלהם, או נשים כשהן רוצות לומר משהו לגברים  ?

 

נדמה לי שהתשובה די ברורה. גבר לעולם לא יבין ש"אנחנו" צריכים לדבר. "אולי היא צריכה לדבר", הוא יחשוב, "ממתי פונים אלי בלשון רבים". לפחות על פי הסקר המקיף והלא המדעי שביצעתי בקרב חברי הגברים -  לכולם טוב במצב הקיים, הם לא "אנחנו" , והם בטוחים שהם "לא צריכים לדבר".

 

בפעם הראשונה כששמעתי את ה"אנחנו צריכים לדבר", לא הבנתי את התופעות שגורר המשפט התמים הזה: דופק מואץ, יובש בפה, הזעה בכפות הידיים, וציפייה לגרוע מכל. כעת, אני מבין את המשמעויות הפיסיולוגיות הללו, ולשמחתי לא שמעתי את המשפט הזה כבר כמה שנים טובות טפו, טפו טפו.

 

ה"דיבור" במרחב התקשורתי של ימינו קיבל משמעות שונה מהמשמעות הקלאסית שלו.

 

כיום מדברים כמובן בטלפון הקווי ובנייד, ובעשור האחרון מדברים גם במייל, בצ'אטים, בפורומים, בהודעות sms, בטוויטר, בפייסבוק, בסקייפ, בשיחות וידאו, ביוטיוב, בפקס - החסרתי משהו ?

 

נדמה שרק דבר אחד כמעט ונשכח : לדבר באופן ממשי, בגובה העיניים,  בפגישה אישית עם בן אדם. "להסתכל על הלבן בעיניים", אמר פעם מישהו, ואני מוסיף להסתכל גם על הרווח בשיניים – העיקר להיפגש ולדבר. 

 

 

טוק טו מי

 

ובעולם העסקי, האם אנחנו מקפידים על המינון הנכון שבין "דיבור טכנולוגי", לבין דיבור ממשי בפגישות אישיות?

 

נדמה שפעמים רבות מידי אנו מעדיפים "לדבר" עם בעלי העניין שלנו באמצעים הטכנולוגיים ולהימנע מלקיים פגישה אישית. אפילו פיתחנו הצדקה לעניין: "יש לי 500 דקות חינם בנייד ועדין לא ניצלתי אותם", או "במקום לבזבז זמן בנסיעה לפגישה- אפשר לבצע שיחת ועידה בסקייפ", וכו'.  

 

שיחות כאלו אולי יחסכו זמן וכסף, אבל גם ירחיקו מאתנו את לחיצת היד, את החיבוק, החיוך, הנשיקה והמגע האנושי שאליהם הטכנולוגיה, תודה לאל, עדין לא הגיע. כולנו זקוקים למגע הזה כבני אנוש – במיוחד בעידן הטכנולוגי הקר והמנוכר.

  

 

דייט בגורן

 

בתקופת המקרא אנשים דיברו ליד מקומות בהם הם נפגשו: ליד הבאר, בגורן, או בשער העיר במקום בו ישבו הזקנים. בתקופות מאוחרות יותר הם נפגשו ודיברו כשהביאו לטחון את גרעיני החיטה במרכז בכפר, או כאשר הביאו את יבול הזיתים לבתי הבד. 

 

במקומות הללו היה הכל: מפגשים רומנטיים, רכילות עסיסית, שוק תוסס וקולני, תככים ומזימות, משפטים וחריצת דין ובעיקר - הרבה עסקים.

 

הטכנולוגיה בוודאי תוביל אותנו בעתיד להרבה עסקים טובים, אבל האם כאשר עולם העסקים כולו יהיה וירטואלי, האם אז יישאר לנו משהו מהמגע האנושי שמלווה את התהליך העסקי ?

 

מסורות חז"ל והסיפור המסורתי של יציאת מצרים עברו מדור לדור בתורה שבע"פ באופן ישיר וללא תיווך טכנולוגי. בהגדה של פסח קוראים לדבר הזה "והגדת לבינך".

 

אולי כעת, בערב פסח, כדאי לחשוב  גם על הנקודה הזו. אז אם "אנחנו צריכים לדבר" - בכיף גדול, בו נקבע וניפגש.

 

אגב - סיימתם לנקות לפסח? אל תשכחו: אבק אינו חמץ, ילדים אינם קורבן פסח ובן הזוג אינו שעיר לעזאזל

 

 

 

הכותב עוסק בתקשורת שיווקית מופרעת (כהגדרתו). בעבר ניהל את יחסי הציבור של אתר התיירות "נאות קדומים" ליד יער בן שמן.

 

 

תגובות
אין תגובות למאמר