כל מה שחם בענף ! אמין, מקצועי ומקיף יותר.
כל יום שני, מדי שבוע
ניוזלטרים נוספים מהענף :
23/08/2017
ניסויים בקד"מ בבני אדם
המדור סוקר מגמות, פרוייקטים ורעיונות מקוריים בתחומי הקד"מ, האירועים והשיווק בחו"ל.
חפש בכתבות:

"יש תחרות עזה בין 'עיצוב במה' לביננו'

מאת: יוסי חטב, חדשות 'מפיק' /
05.11.2007
/

השקט והאווירה הרגועה במשרדי חברת שירותי במה פלוס מתעתעים. בלב החצר האחורית של בני ברק, איזור תעשייה מפויח ופקוק, עשיר במוסכים ובדו תחמוצת הפחמן, נראה ה"קונטרול" של שירותי במה כמו משרדי חברת סטארט-אפ שלא מצאו לה מקום בעמק הסיליקון הבורגני. שום רמז על הפעילות הענפה ב'שטח', אף עדות לתמורות החדות שהחברה הזאת עברה בשבועות האחרונים.

 

עם עזיבתו של דודו בנגד, המייסד וכיום האקס המיתולוגי של החברה לאחר 35 שנים, בוצעה באופן רשמי חלוקת תפקידים מחודשת. חן פרידנשטיין מונה למנכ"ל, בעוד שאול גור מונה לתפקיד מנהל מחלקת המכירות. במקביל נפתח השנה בית מלאכה בראש העין, נוסף על המפעל המרכזי שפועל כבר קרוב לעשור בחורשים. בית המלאכה החדש מתמקד בעסקי הטלוויזיה, שזה אומר תפאורות לפרסומות, טלנובלות ושאר הפקות ברודקאסט.

 

אבל השינוי המשמעותי ביותר, מודים שלא לייחוס עובדים ותיקים בחברה, נעוץ באווירה שהשתנתה. "חדוות יצירה" הם מכנים זאת, שהחלה מיידית כפועל יוצא לשינויים הפרסונליים והארגוניים.

 

שאול גור, שבסמכותו כאמור למקסם הכנסות החברה, סוגר בימים אלה 30 שנה בענף. שלושת העשורים (23 שנים מתוכם בשירותי במה), הרפורמות בחברה והגירושין מדודו בנגד הם סיבה טובה מספיק לשמוע ממנו פיסות של אג'נדה מקצועית.

 

משרדו של גור בקומה השלישית מרוהט בפשטות. מחשב, ניירת, לא צריך יותר. רק אתמול הם סיימו עוד עצרת ענקית בכיכר רבין, כששם החברה על מעקות הברזל מתנוסס בפריים-טיים בשלושת ערוצי הטלוויזיה. כמה ימים קודם שב גור מאיטליה, לפקח על שיתוף פעולה ראשון של החברה עם חסידות גור, באירוע שנתי בהשתתפות האדמ"ור. מול מתחרה משמעותית אחת בלבד בענף, האמנם עובדי החברה יכולים סוף סוף לנוח על זרי הבמה?

 

"היקף הפרוייקטים עלה מאוד", מודה גור, "אלה שנים טובות. עכשיו זו תקופה טובה של מצב-רוח כלכלי טוב. יש פרוספריטי בארץ. אנשים מוכנים יותר להשקיע".

 

עיר הנוער ז"ל

 

גור (56), תושב תל-אביב, נחשב לטייקון בענף כולו, ולא רק בשירותי במה. לא רבים יודעים, אבל גור הוא האיש שעמד מאחורי הפקות עיר הנוער המיתולוגית, כאשר היו בשיאן בתחילת שנות השמונים. לאחר שסיים שירות קבע ביחידה קרבית, החל את דרכו המקצועית כמרכז תנועת הצופים בתל-אביב. מהצופים 'נלקח' על-ידי העירייה להפיק את עיר הנוער, בין השנים 1980 – 1983.

 

למי שזכרונו בוגד בו או שעדיין היה עובר בשנים הללו, נזכיר שעיר הנוער הייתה הפקה בסדר גודל מונומנטלי, שנמשכה מספר שבועות, ערב ערב. הופעות, מיצגים, מסיבות, טורנירי ספורט בהשתתפות עשרות קבוצות, דוכנים והפעלות בממדי ענק גם במונחים של ימינו. ערמות של כסף נשפכו אז על הפקת ערי הנוער הללו, עד שהקופה התרוקנה. "זה נגמר כי לא היה מי שישקיע את הכספים", אומר גור.

 

כמעט במקביל לעיר הנוער האחרונה, פתח גור את 'ד"ש אירועים בע"מ', חברה להפקת אירועים, ששירותי במה דאז הייתה חלק ממנה. זמן לא רב מאוחר יותר, ב-84', קיבל גור הצעה להצטרף לשירותי במה. כיום מונה החברה 50 עובדים קבועים, ועוד כ-100 שמצטרפים בעונה ה'חמה' (תקופת הקיץ בדרך-כלל).

 

לפני כשנתיים נוהל משא ומתן בין החברה המתחרה, עיצוב במה, לשירותי במה על אפשרות רכישה של הראשונה את השנייה. הדיונים הסתיימו בכישלון.

 

"הם פנו אלינו, אבל לא היה להם מספיק כסף לקנות אותנו", מסביר גור בחיוך שמסגיר שביעות רצון. "במקרים כאלה הדבר היחיד שקובע הוא המחיר. היום החברה עולה הרבה יותר. יש תחרות עזה ביננו לבינם כיום, ומי שמרוויח הוא הלקוח".

 

נניח שזה היה קורה והייתם לחברה ריכוזית אחת, כיצד הדברים היו נראים לדעתך בענף?

 

"במקרה כזה הפעילות בענך הייתה בשליטה מלאה של החברה הממוזגת. היום אנחנו מתחרים בהם בהרבה מאוד פרוייקטים גדולים, והם בנו. יש כמובן גם חברות טובות אחרות, אבל ריכוזיות טובה פחות ללקוחות ולחברות הקטנות".

 

 

"הייתי במתח עצום"

 

גור טוען כי אינו מכיר בתופעה של השנים האחרונות בענף, לפיה חברות מעדיפות להשתמש בכוח אדם זול ממזרח אירופה, כדי לצמצם בעלויות. "כל העובדים שלנו ישראליים ומקבלים את כל התנאים הסוציאליים".

 

בנוסף, דוחה גור את הטענה לפיה קיימת בורות בענף, בכל הקשור לבניית חברה או עסק, והבנת השוק מצד 'שחקנים' חדשים בענף. "כל עסק גדול התחיל כעסק קטן. זה לוקח זמן וניסיון".

 

לדבריו, "המשק הישראלי מתנהל טוב יחסית, אבל נוצרו פערים גדולים בין השכבות העליונות לחלשות וזה עוד יתפוצץ לנו בפנים יום אחר. לא שיש לי פיתרון – כי מי שרוצה להרוויח ירוויח – אבל זה תפקידם של התאגידים הגדולים לדאוג לקהילה.

 

"אנחנו, למשל", ממשיך גור, "שמנו לעצמנו מטרה להקצות יותר משאבים לקהילה. כבר עשר שנים אנחנו מקיימים הפנינג לילדים במחלקה האונקולוגית בתל-השומר, בחגי פורים. זה לא פורסם בשום מקום".

 

הקריירה של גור בשירותי במה הייתה רצופה אולי כוונות טובות, אבל גם רגעי משבר ומתח לא מעטים. האתגר הבולט ביותר שהוא מגרד מזכרונו התרחש בשנת היובל למדינה, לפני כמעט עשור.

 

"ייצרנו מסך הקרנה עצום", משחזר גור, "26 מטר רוחב, 11 מטר גובה, כולו ממתכת. בתחילת הערב הוא מוצב בשכיבה, ולקראת מועד ההקרנה הוא אמור היה להתרומם בהדרגה.

 

"ייצרנו אותו למטרת הצדעה לקולנוע הישראלי שנערכה בכל רחבי הארץ, עם הקרנות ענק. הלקוח היה אז הקרן לישראל של שרי אריסון. ייצרנו אותו כי לייבא מחו"ל דבר כזה יצא בזמנו יותר יקר. היו עליו גלאי רוח עם שבשבות קטנות, כי כל משב רוח טיפה חזק יכול היה למוטט אותו. מערכות ההתראה הללו היו מביאות לכך שאם הרוח הייתה עוברת את המהירות המותרת ליציבות שלו, המסך היה יורד אוטומטית.

 

"הייתי במתח עצום אם הדבר הזה יעבוד, כי לא היה לנו זמן להתנסות איתו. זה היה אחד הפרוייקטים הכי מורכבים והכי מתוחים שהיו לי. שנה אחרי זה כבר ייבאו לארץ מסך מתנפח, פשוט הרבה יותר להפעלה, וכבר לא היה מה לעשות עם המסך שייצרנו".

 

כל בעל עסק מתחיל המעניק שירות, יגיד לכם שהוא שם את הלקוח במרכז. גם גור, כצפוי, סבור ש"הלקוח הוא הכוח", כלשונו. "אנחנו חברה אנושית קודם כל, גם אם יש לפעמים לקוחות קשים מאוד. אנחנו מנסים לעשות את המקסימום. נכון, יש אנשים לא ישרים, אחרים מתייחסים לא יפה לעובדים. אבל כאלה יש בכל מקום והדגש אצלנו לעולם יישאר טובת הלקוח".

תגובות
אין תגובות למאמר
כתבות נוספות: