כל מה שחם בענף ! אמין, מקצועי ומקיף יותר.
כל יום שני, מדי שבוע
ניוזלטרים נוספים מהענף :
13/08/2017
ניסויים בקד"מ בבני אדם
המדור סוקר מגמות, פרוייקטים ורעיונות מקוריים בתחומי הקד"מ, האירועים והשיווק בחו"ל.
חפש בכתבות:

מאבות המזון של אירועי הרחוב בישראל

מאת: חדשות מפיק /
28.08.2016
/ 16:56

ג'קי בכר, איש תאטרון רחוב, אחד ממובילי הז'אנר בארץ, החל את דרכו כשחקן, אומן רחוב ובימאי, והפך להיות אחד המפיקים של הפסטיבלים הגדולים בישראל: פסטיבל מודיעין הבינלאומי לקרקס, פסטיבל רחובות הבינלאומי לפסלים חיים, פסטיבל נתניה לליצנות, פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, ימי מוסיקה וטבע במשגב, פסטיבל האבירים בירושלים, העדלאידע של חולון ועוד רבים אחרים.. 

כעת מגשים את אחד מחלומותיו ומייסד פסטיבל תאטרוני רחוב מכל העולם בנגב, בעיר אופקים – פסטיבל אופקים לתיאטרוני רחוב מהעולם בנגב. כל זאת לאחר שעבר לגור בעוטף עזה, בפרק ב' של חייו.

ג'קי בכר, בן 51, נשוי בשנית , 3 ילדים , נולד וגדל ברמת גן, למשפחה ירושלמית עם שורשים של 8 – 9 דורות בעיר...את ילדיו גידל במושב שדה ורבורג...והאהבה הביאה אותו לקיבוץ אור הנר ולאזור עוטף עזה הקסום, שם הוא חי באושר עם אורלי , ויחד הם בנו משפחה חדשה.

חייו המקצועיים החלו כשהיה בשנתו האחרונה בצבא, קצין צעיר, שהגיע לתפקיד אחרון באזור המרכז. חיפש ללמוד לימודי משחק ותיאטרון רחוב, והחל להופיע כאומן רחוב- לימים הפך לאחד ממפיקי הפסטיבלים האומנותיים הגדולים בישראל.

בקריירה רצופת הרפתקאות, מחשבה פורצת דרך והמון תעוזה, הצליח בכר להיות האדם שהביא את בשורת אירועי החוצות ופסטיבלי הרחוב לארץ. בכר מקים בתחילת שנות ה- 90 את תיאטרון הרחוב דיאבולו, שיחד עם עוד מספר קבוצות שניהל, יצרו מהפכה בתרבות הרחוב הישראלית. ואז, לפני 20 שנה , 1996, הגה וייסד לראשונה בישראל, את פסטיבל בת ים הבינלאומי לתאטרון הרחוב הראשון בארץ והפך מאז למוסד תרבותי בעיר ובארץ בכלל, אליו נוהרים עשרות אלפי צופים מידי שנה.   בכר, ניהל את הפסטיבל במשך עשור, ויצר בו ובתודעת הקהל הרחב, זיכרונות של רגעים קסומים ושל חוויה פורצת דרך.

 "אידאולוגיית תיאטרון הרחוב בערה בי בשנים הללו, שיחקתי, ביימתי, הקמתי קבוצות ומופעים, וראיתי את ההתפתחות של התחום וההכרה של הממסד הולכת וגדלה. ידעתי שרק פסטיבל, שיהווה בית עבור הז'אנר המדהים הזה, יהפוך אותו לחלק אמיתי מעולם התרבות...וכך קרה...את הרגע בו התחילו להיאסף אלפי הצופים בפסטיבל הראשון ב96' באזור התעשייה של בת ים , אני לא אשכח כל חיי.. בסופו של דבר בשלושה ימי פסטיבל הגיעו 70,000 איש לחזות בפלא הזה, כנגד כל הסיכויים באותם הימים – תיאטרון הרחוב בישראל הפך לעובדה"

את ההצלחה המסחררת של פסטיבל תיאטרון הרחוב בבת ים הצליח ג'קי להעתיק לערים נוספות בארץ.

"ידעתי שיש פה כוח מיוחד באומנות הרחוב, ובמפגש הבלתי אמצעי עם הקהל. אנחנו מצליחים לתווך תרבות מיוחדת בגובה העיניים, לקהלים מאד מגוונים ולא צפויים בהכרח...הייתי מוכרח להניע את זה לעוד מקומות"

 וכך ניהל בכר, את העדלאידע של חולון במשך 5 שנים, הפיק את פסטיבל עכו לתיאטרון אחר 5 שנים, ופסטיבלים רבים ומוכרים אחרים. ראשי ערים יוצרים עמו קשר לחשיבה משותפת ובעיקר למציאת הפסטיבל שייחד את העיר אותה הם מנהלים.

בשנת 2010, הוא מקים , לראשונה בישראל,  את פסטיבל הפסלים החיים ברחובות. פסטיבל ראשון מסוגו בארץ שמארח כ- 150 אומנים מהארץ והעולם, היוצרים ומציגים עשרות פסלים חיים. פסטיבל רחובות הבינלאומי לפסלים חיים פועל  7 שנים , עם קהל מבקרים של כ- 100,000 איש כל שנה, והפך למוסד תרבותי חשוב בעיר.

משם הדרך הייתה פתוחה להמצאות,  בשנים האחרונות הקים פסטיבלים מקוריים וייחודיים כמו:

פסטיבל מודיעין הבינלאומי לקרקס הפועל מזה 5 שנים בהצלחה עצומה,  פסטיבל נתניה הבינלאומי לליצנות הפועל מזה 3 שנים, והשנה ייסד שני פסטיבלים חדשים נוספים: פסטיבל עפולה הבינלאומי לציורי מדרכות בתלת ממד, ואת פסטיבל אופקים לתיאטרוני רחוב מהעולם בנגב.


 

"הז'אנר אותו למדתי, התחנכתי על בירכיו ופיתחתי, עולם הרחוב...הוא כר פעולה מאד רחב , יצירתי ומגוון. יצרתי בו פלטפורמות רבות וייחודיות, שנולדו מהמחשבה על עיר מסוימת, קהל היעד בה, והחזון העירוני של פרנסיי העיר. ערים מתגאות בפסטיבלים שלהם, נותנות להם בית, מחבקות אותם.. והאומנים מקבלים פלטפורמה נוספת להצגה, ליצירה, ולחשיפה של עבודותיהם. התהליך הזה, דרבן את היצירה בישראל, דחף השקעות בתרבות, ופיתח קבוצות ומיזמים מוניציפאליים שנתיים..."

בימים אלו מוקם פסטיבל אופקים  - חגיגת תיאטרוני רחוב מהעולם, לראשונה בנגב.

כהכנה לפסטיבל באופקים וכחלק מההכנות לפסטיבל הקרקס במודיעין,  טס ג'קי לפסטיבל גדול בצרפת, למה שמוגדר כ"סופרמרקט הפסטיבלים". במשך 4 ימים של פסטיבל הציגו כ- 400 אמנים ולהקות תיאטרון רחוב וקרקס מכול העולם בפני 500 אלף צופים, וכ- 350 מנהלים אומנותיים אשר מגיעים לבחון ולרכוש את המופעים לפסטיבלים שונים בעולם. 

"הפסטיבל בצרפת , וכמוהו בעולם, הם כמו בית ספר עבורי. גם לדעת על מגמות בתחומי היצירה המתפתחות בעולם, גם לראות איך ההפקה האירופאית מתנהלת וגם מפגש נפלא עם הרבה מאד קולגות מכל העולם. זה כמו לשלוח רופא לכנס רפואי מיוחד בו הוא גם פוגש רופאים אחרים  וגם את החולים עצמם.."

מעבר לשליחות שלו למסד את תרבות אירועי החוצות בארץ הוא רואה בתפקידו שליחות נוספת לא פחות חשובה – לקדם ולייצג את עולם תיאטרון ואומנויות הרחוב , לדאוג לטפח את האומנות ולייצר עבור האומנים והיוצרים פלטפורמות חדשות כל העת, למקומות עבודה והצגה בארץ ובעולם.

כחלק מכך, בשנת 2000 הטיס ארצה, משלחת של מנהלים אומנותיים מהעולם לחשיפה גדולה של תיאטרוני הרחוב הישראלים שפעלו באותה התקופה. לאחר שבוע של פרזנטציות, סיורים, מופעים - הצליח לשכנע לראשונה, ולהוציא מהארץ משלחת של כ- 8 קבוצות תיאטרון רחוב ישראליות, ביניהן תיאטרון קליפה, קבוצת אורתודה, הקרקס הקווקזי ועוד...שתציג בפסטיבל הצרפתי, במתחם ענק שיוחד לתיאטרון הרחוב מישראל, תחת הכותרת: "לחיים": הפרויקט זכה להצלחה גדולה מאד, והקבוצות השונות זכו לשער יציאה אל העולם, אותו הן מנצלות עד היום.

"מצחיק לומר, אבל אנחנו נמצאים עכשיו בשלב בהיסטוריית תיאטרון הרחוב ואומנות החוצות בישראל, שהוא שלב די קריטי. האידיאולוגיה שהרימה הרבה מאד אומנים , ויצרה קבוצות מרהיבות לאורך השנים, מתחלפת ביוצרים מאד מוכשרים, ויחד עם זאת מאד מעודכנים, שרוצים לחיות מהיצירה שלהם ומהאומנות המרהיבה הזו.. זה הרגע בו מעבר ליצירת פסטיבלים ויצירת פלטפורמות לעבודה, האומנים זקוקים לתקציבי יצירה. אחרת, ללא תקציבי יצירה, הז'אנר לא ישרוד. זה המקום בו משרדי הממשלה ובעיקר משרד התרבות, צריכים למנף את התחום, להקים ועדה לתמיכה באומנות הרחוב והחוצות ולדחוף ככל הניתן ליצירה , שבמקרה הזה – חוזרת ומיד אל הרחוב עצמו ואל הקהל הרחב –והיא כל כולה חגיגה עממית בגובה העיניים"

תגובות
אין תגובות למאמר