כל מה שחם בענף ! אמין, מקצועי ומקיף יותר.
כל יום שני, מדי שבוע
ניוזלטרים נוספים מהענף :
26/10/2017
ניסויים בקד"מ בבני אדם
המדור סוקר מגמות, פרוייקטים ורעיונות מקוריים בתחומי הקד"מ, האירועים והשיווק בחו"ל.
חפש בכתבות:

מפגש 2: קוים אדומים

מאת: חדשות 'מפיק' /
19.01.2015
/ 09:30

המפגש יתקיים בצל אירועי הדמים שהתקיימו בפריז ויעסוק בשאלות: מה לגיטימי להגיד - או לצייר - ובאיזה הקשר? מה מעמדו של חופש הביטוי באקדמיות לאמנות ולעיצוב? היכן עוברים הגבולות האדומים ביצירה האמנותית? ומי קובע מה מותר ומה אסור? 

במפגש ישתתפו:
 
זאב אנגלמאיר, אמן קומיקס, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל להב הלוי, מעצב ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל
מיה דבש, עורכת ראשית, מוזיאון העיצוב חולון והמוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
אירועי הדמים במשרדי מערכת העיתון הסאטירי הצרפתי "שארלי הבדו" בפריז בתחילת החודש, התרחשו שלושה שבועות בלבד לפני פתיחתו העתידית של הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס באנגולם שבצרפת. אף שקשה להעריך כרגע כיצד הם ישפיעו על המכירות ועל התכנית האמנותית שנקבעה מראש, סביר להניח שמצב הרוח הכללי יושפע מהזעזוע שעבר התחום. ואף על פי שאלפי קילומטרים מפרידים בין צרפת לישראל, המאבק על חופש הביטוי רלוונטי גם לימינו אנו, במיוחד בתקופת בחירות.
 
כך, קשה אולי להאמין, אבל ממש לא מזמן, באמצע העשור הקודם, אמן הקומיקס זאב אנגלמאיר - הידוע בסגנון המושחז שלו - היה מאייר הבית של ידיעות אחרונות. כיום קשה להבין איך הסגנון הפרוע ונטול העכבות שלו מצא מקום ב"עיתון של המדינה". זה היה אחרי קריירה ארוכה בעיתונות שכללה בין השאר את הטור "סוטה העיר" בכל העיר בירושלים, ובעיתון חדשות את המדור "מחלת השבוע" ואת מדורי "הידעת?", אוסף של עובדות מוזרות המבוססות על מדורים שרווחו בעיתונות בשנות ה-50.
 
כיום אנגלמאיר ממשיך לאייר לעיתונות המודפסת אבל בהקפים קטנים יותר, ואת החסך הוא משלים במקומות אחרים, ומפנה את חיצי הביקורת שלו לכל עבר. ב-2013, לדוגמה, הוא הוציא לאור את הספרון "ברוריה נגד סוריה", שמהדהד את ספר השירים שהוציא במלחמת המפרץ, "כיפה אטומה". מעבר לשלל הפרויקטים האישיים שהוא עובד עליהם - ספרים, חוברות, פאנזינים ועוד - הוא מלמד באופן קבוע במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. באותה שנה הוא גם השתתף בערוכה שהוצגה במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס: פצעי בגרות -  קומיקס עברי בין השנים 1975-1995 (אוצרת: מיה דבש).
 
"התקופה שהתערוכה עסקה בה היא תקופה מאד משמעותית לאיור ולקומיקס בארץ״, סיפר בראיון לפורטפוליו (http://byfar.co.il/archives/73659). ״אז נוצרה לגיטימציה לעבור מאיור שנצמד לטקסט ליצירה שעומדת בפני עצמה, ומאיור מגוייס לביקורתי ואישי, אולי בעקבות שינויים חברתיים כמו המעבר לחברה צרכנית ונהנתנית. כל מיני נושאים שנחשבו לטאבו נפתחו לדיון, הישראליות נעשתה פגיעה יותר, פרות קדושות בקשו לנפץ אותן, הסגנון הפוסטמודרני שמאפשר ציטוטים וערבוב התאים ליצירה, והיתה תחושה של התחדשות שנתנה אפשרויות לאופני ביטוי ונועזות סגנונית".
 
מה לגיטימי להגיד - או לצייר - ובאיזה הקשר? מה מעמדו של חופש הביטוי באקדמיות לאמנות ולעיצוב? היכן עוברים הגבולות האדומים ביצירה האמנותית? ומי קובע מה מותר ומה אסור? שאלות אלו ואחרות יעמדו במרכז הערב השני בסדרת המפגשים "פורטפוליו לייב" בנווה שכטר, בהנחיית העיתונאי והאוצר יובל סער. הסדרה עוסקת ביחסי הגומלין בין התרבות החזותית - עיצוב, אדריכלות, אמנות, איור, טיפוגרפיה, צילום ועוד - לבין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה, שפה ומקום. בנוסף לאנגלמאיר ישתתפו במפגש גם המעצב להב הלוי, שמעביר בסמסטר הנוכחי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל את הקורס ״האחרון שיוצא שיכבה את האור״, שמבקש לבחון את המקום של הסטודנטים במרקם החברתי/תרבותי/פוליטי המקומי שבו אנו חיים; ומיה דבש, העורכת ראשית של מוזיאון העיצוב חולון והמוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס.
 
 
 
תגובות
אין תגובות למאמר