ניפוח ומשיכת סוכר

אומנות ניפוח ומשיכת סוכר
אומנות ניפוח ומשיכת סוכר הינה אומנות קדומה וייחודית שפותחה לפני מאות שנים עבור חצרות האצולה באירופה, עם השנים אומנות זו הלכה ונשכחה עד שזכתה לעדנה מחודשת על ידי הקונדיטור השוויצרי אוולד נוטר.

"טכניקת ניפוח ומשיכת הסוכר מתבססת על משחק בין חימום הסוכר והגמשתו, קירור הסוכר והקשייתו", מסבירה האומנית ליאורה קוטנר על אומנות ניפוח ומשיכת סוכר. "השימוש הקלאסי לעבודות סוכר הוא בעיצוב זרי פרחים צבעוניים לכבוד שבת. או כמתנה ליולדת, לכלה, ולכל מי שאוהבים. כמו כן באומנות זו ניתן לעצב קישוטי עוגה אותם מניחים על כל עוגה שנאפתה בבית, או לקישוטי שולחן, עיצובי בר, ויצירת מזכרות אישיות לאירועים ושמחות כמו ברית, בר/בת מצווה וחתונות".

כדי ליצור פסלי סוכר פשוטים משתמשים בסוכר רגיל, שהוא זמין וזול. אולם לסוכר זה חסרונות רבים: הוא נמס בלחות גבוהה, הוא הופך לחום בהיר אחרי שמחממים אותו בתהליך ההכנה וקשה לצבוע אותו בלבן, הוא מקבל טעם דומיננטי של קרמל ואינו קולט טעמים עדינים.

בשנים האחרונות גילו העוסקים בתחום את האיזומלט, סוכר שיוצר במקור עבור חולי סוכרת. סוכר זה אינו רגיש ללחות ולכן הוא מתאים לאזורים הלחים בארץ. הוא נותר שקוף לגמרי גם כאשר מביאים אותו לטמפרטורה של 170 מעלות צלזיוס, והוא חסר טעם לחלוטין ולכן קולט היטב טעמים עדינים. ניתן למחזרו להכנת יציקות צבעוניות, וכיוון שאינו נמס, מוצריו אינם מושכים נמלים.

עיבוד ומשיכת הסוכר נעשה בידיים עטויות כפפות, מכיוון שהסוכר עובר תהליך חימום והמסה בחום. כשהניפוח נעשה בעזרת משאבה ידנית (כמו של מכשיר למדידת לחץ דם), מספרי מטבח,כהליה לחימום, ומנורת חימום השומרת על הסוכר גמיש בשלב העיצוב, וכן תבניות סיליקון שעוצבו אף הם על ידי "סוכריה" בעבודת יד ליצירת צורות מיוחדות ועדינות.

היצירה מתחילה בחימום הסוכר או האיזומלט עם מים מינרלים בתוך סיר על גבי הגז עד ל- 170 מעלות צלזיוס. לקראת סוף הבישול מוסיפים לסוכר חומרי טעם וצבעי מאכל. טובלים את הסיר בקערה עם מים קרים, כדי להפסיק את הבישול ויוצקים את הסוכר החם על משטח. בעזרת שפכטל מרוח במעט שמן מקפלים את הסוכר הנמצא סמוך לקצוות משטח כלפי פנים. הסוכר שנמצא בהיקף החיצוני מתקרר ראשון בעוד המרכז נותר חם, והקיפול שומר על טמפרטורה אחידה בכל חלקי יריעת הסוכר. כאשר הסוכר מוצק דיו מחזיקים אותו בידיים עטויות כפפות ומעבדים אותו בכמה צורות אפשריות: אפשר למתוח את היריעה ולקפל אותה שוב ושוב כדי ליצור חומר אטום ומבריק, או להשאיר את חומר הגלם כמו שהוא כדי שיהיה שקוף.

לאחר שהסוכר מתקרר מחממים אותו תחת מנורת חימום, כדי שאפשר יהיה לעבד אותו. בשלב זה מרקם הסוכר דומה לבצק פלסטי, שלא נקרע בעת העיבוד. ניתן לחבר מספר חומרי גלם בצבעים שונים ולעצב אותם במשיכה, או בניפוח.

טכניקת המשיכה נעשית ביד - בוצעים חלק קטן מיריעת הסוכר, ובאמצעות משיכה מעבדים אותו לצורות שונות ועדינות, כגון חלקי פנים, כנפיים, או עלי כותרת של פרחים. עוביים של חלקים קטנים ודקים אלו יכול להגיע לחלקי מילימטרים ולכן הם מתקררים שניות ספורות מסיום עיבודם. שיטת עיבוד נוספת היא ניפוח בעזרת משאבה ידנית. בזמן הניפוח ניתן למשוך את הסוכר וליצור צורות שונות. כאשר העיצוב מורכב ממספר חלקים, יוצרים אותם בנפרד ומחברים בעזרת חימום בכהליה בנקודות החיבור.

כיוון שהסוכר אינו צריך להתייבש, אלא רק להתקרר - העבודות מוכנות מיד. ומחכה לחיוך של מקבל המתנה. שיוותר עם הדילמה האם לאכול? או לשמור לראווה?...

באדיבות: ליאורה קוטנר, מנכ"ל "סוכריה"

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך