אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

שנים רבות ברור היה לי כי הקשר בין ניהול ארגון טוב לבין ניהול מדינה טוב – חיובי. קרי, אם אלי הורביץ מנהל את חברת טבע באופן כל כך מוצלח (ניהל), אזי סביר להניח כי אעדיף אותו כראש ממשלה, או לפחות כשר אוצר. לקשר האמור הצטרפה אף צלע שלישית בדמות האקדמיה – מרצה טוב, איש אקדמיה בכיר – בוודאי יתפקדו כשרי חינוך, רווחה ושות', באופן האפקטיבי ביותר. לבסוף, כמי שהצטרף כיועץ למספר קמפיינים פוליטיים בשנים האחרונות, היה לי ברור שיש צלע רביעית – יועץ פוליטי ש"שוחה" ומייעץ לפוליטיקאים מה להגיד, איך להגיד ומתי להגיד – סביר להניח שיידע לעשות זאת טוב יותר בעצמו.
טעיתי....הריבוע הרציונאלי לכאורה – קורס כמו ריבוע קלפים. 

פוליטיקה היא מקצוע. נלמד? נרכש? לא חשוב – אך ההקבלה בינו לבין עולמות תוכן מקצועיים אחרים – מתבקשת, אך אינה נכונה. 

בארגון, באקדמיה, בתחום הייעוץ – מתקיימים ערכים ונורמות הממסגרות והמייצרות תבניות התנהגות ידועות מראש. על אף תנאי אי וודאות, שוק חופשי, תחרות וגלובאליות – "המשחק" יחסית ברור ובעיקר גבולותיו תחומים. לדוגמא, לא יעלה על הדעת כי אלחץ ידו של לקוח ולא אקיים (אוכל לעשות זאת מספר פעמים עד שהשוק יקיא אותי החוצה...). לעומת זאת, אריה דרעי, פוליטיקאי מעולה, יכול ללחוץ את ידו של ראש אגודת הסטודנטים לפני מספר שנים, להבטיח ולא לקיים ללא ניד עפעף. פוליטיקאי אחר יכול להושיב את עמיתו בכיסא נמוך ואחר צריך להתמודד בין דילמת החזרת בן חייל משבי לבין שחרור מאות אסירים שסביר להניח כי יחזרו לפגוע – דילמה שאף ראש ארגון עסקי לא צריך לעמוד בה ומערכת השיקולים כה מורכבת שרבים מהמנכ"לים טובים ביותר – יטעו בה. 

מהאמור נובעת מערכת ערכים, נורמות, טקטיקות מו"מ, שיטות שיווק וכיו"ב – שונות בפוליטיקה מעולם העסקים שאנו מכירים, מעולם האקדמיה התיאורטי ומעולם הייעוץ התיאורטי למחצה. 

אין דין פוליטיקה ארגונית כדין פוליטיקה מדינית. מנהל אפקטיבי המשיג את מטרות הארגון אינו צריך וכנראה גם אינו מסוגל להתמודד עם סוגיות רגשיות אישיות כפי שמתמודד פוליטיקאי. ה"עור העבה" של הפוליטיקאים מאפשר להם שרידות, זאת לעומת עורם הדק של המנהלים בעולם העסקי שמקסימום דוחקים ודוחפים בדרך למעלה, אך אינם מצויים במלחמה יומיומית מול מיליוני עיניים בוחנות (ובעיקר זו של התקשורת). פוליטיקאים שאינם תואמים ערכים, נורמות וטקטיקות אלה – נפלטים מהמערכת ולא על ידי בחירות העם (ראו לדוגמא מרידור בקדנציה הקודמת בטרם חזר, אוים מחד ותואר בתקשורת כ"מיצי" מהצד השני, או ברוורמן שאינו "מטפס", או רייכמן שפרש מיידית כשלא קיבל את הג'וב שהובטח לו...אם רק היה יודע שאלה הכללים – אולי לא היה ניגש מלכתחילה). 

פוליטיקה היא מקצוע. אולי לא מה שהאמא היהודייה מאחלת לבן שלה עת היוולדו, אך מקצוע בעל אחריות עצומה ובעל מסגרות, כללים ונורמות גמישים ובעיקר שונים מגבולות העולם העסקי. למזלנו אנו לא עדים לנהירה של טובי העולם העסקי, האקדמי והייעוצי לעולם האמור ומשאירים בינתיים את העבודה ל-120 גאונים אחרים.

אז מי מתאים? חברו אופי, אמביציה וניסיון נרכש לפרצופם של 120 מחברנו בכנסת וגלו שהם שונים מאד אחד מהשני. חלקם נקלע לסיטואציה במקרה...חלקם הגיע מתוך אידיאולוגיה (כן, כן, היא עדיין קיימת פה ושם), חלקם מתאימים, רובם לא – והכל רבותיי, הכל בשם הדמוקרטיה. 

ותובנה אחרונה לסיום – ייתכן כי עולם התקשורת הוא הקרוב ביותר לעולם הפוליטי, אך גם הוא משני. ראו שלי יחימוביץ', סילבן שלום ועוד אנשי תקשורת שחצו את  הקווים אך עדיין בגדר מספר 2 בפוליטיקה. נראה מה יעלה בגורלו של לפיד הצעיר....

באדיבות: ד"ר שמוליק א.צרפתי, מנכ"ל פרופיט גרופ

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך